דֻּבִּים בְּרִבּוּעִים

כָּל הַמִּדְרָכוֹת מְלֵאוֹת
רִבּוּעִים רִבּוּעִים
וַאֲנִי יַלְדָּה
לֹא דּוֹרֶכֶת עַל קַוִּים.

יוֹדַעַת שֶׁאָסוּר
גַּם אִם אִישׁ לֹא אָמַר לִי
אָסוּר לִדְרֹךְ עַל קַוִּים
וְכָכָה זֶה, מַר לִי.

בִּקְצֵה הָרְחוֹב אִישׁ
עִם שַׂק שֶׁל דֻּבִּים
דֻּבִּים מַפְחִידִים לִילָדִים
שֶׁדּוֹרְכִים קַוִּים.

וְאֵין רַחֲמִים
אֵין רַחֲמִים עַל פָּנָיו
כִּי אָסוּר
אָסוּר לִדְרֹךְ עַל קַו.

הַדֻּבִּים בָּאִים
כִּי דַּרְכּוֹ לִי הָרַגְלַיִם
וּמוּלִי, כְּהֵי הַפַּרְוָה
כְּבָר עוֹמְדִים עַל שְׁתַּיִם.

מִדְרָכוֹת הָעִיר בּוֹכוֹת
תַּחַת חֹק הָעֲנָנִים
דּוֹמְעִים הָרִבּוּעִים
וְהַקּוֹוִים זוֹלְגִים.

זה שיר על זיכרונות ילדות. יש שיר על לדרוך על קוים. קוים וריבועים- שכתב
א. א. מילן. כנראה קראו לי אותו כשהייתי ילדה, ולכן, בתור ילדה זה היה לי כמו חוק, שאסור, אסור לדרוך על קווים. מעבר לקוים יש את האמונות שמנחילים לנו, הסביבה, המשפחה, השירים. אחר כך- לא תעשה עם זה עבודה וסדר בנפשך. יש הרבה עבודה.