אֲנִי מֵת

כֻּלָּם הוֹלְכִים לְמַכֹּלֶת בְּקַפְקַפִּים
כֻּלָּם חַיִּים חֲצִי עָפִים
וַאֲנִי מֵת
הוֹלֵךְ בְּצַעֲדֵי אַהֲבָה קְטַנִּים.

אֲנִי מֵת
אֶלְבַּשׁ חֻלְצָה אִם רַק אֶמְצָא
אַל תִּדְאֲגִי
אֵרֵד לְמַכֹּלֶת וְאָבִיא לָךְ מָה שֶׁתִּרְצִי.

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב בֵּין הַחִצִּים
רָץ בְּרוּחַ פְּרָצִים, מְחַשֵּׁב קִצִּים,
פּוֹגֵשׁ מַבָּטֵךְ
מְחַבֵּק עֵצִים.

וּבַצָּמָא וּבַדְּמָמָה רוֹכֵן עַל הַדֶּלְפֵּק
סִימָן קָטָן עוֹשֶׂה לְחֶנְוָנִי
אֲנִי מֵת
וְהוּא מִיַּד רוֹאֶה, בְּאַהֲבָה אֲנִי.

אַתְּ רוֹכֶנֶת, אֲנִי מִתַּחְתַּיִךְ
מֵעָלַי הַקֶּפֶל בְּעֵינַיִךְ שֶׁבּוֹ עֲנָנִים
אֲנִי מֵת, הִנֵּה חָזַרְתִּי אֵלַיִךְ
הֵבֵאתִי לָךְ אֲפוּנִים.

השיר התחיל ממשפט "כולם הולכים למכולת בקפקפים" שנתקע לי לראש. אז כתבתי אותו. ואז הגיע דמות גבר לא סטראוטיפית, מעניינת, והשיר המשיך, עם המחשבות והמילים של הדמות.

כיף ללבוש דמויות ואפשר לעשות את זה כשכותבים.
אני אוהבת את הדמות שכתבה את השיר. גבר רגיש, חי, עם הומור, לא קונבנציונלי, וקצת יוסי ילד שלי מוצלח.
אולי פגשתי פעם מישהו כזה, אולי פגשתי הרבה אנשים שבכל אחד יש משהו ממנו, מה שבטוח- הוא שמור לי בשיר.