לַיְלָה עַל בֵּיתִי הַגָּדוֹל

כָּל הַלַּיְלָה
אֲנַחְנוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים קוֹמוֹת
רַק עוֹלִים וְיוֹרְדִים,
פְּתָחִים נִסְגָּרִים
קִירוֹת נִסְדָּקִים.

כָּל הַלַּיְלָה
אֲנַחְנוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים קוֹמוֹת
רַק עוֹלִים וְיוֹרְדִים,
עֵינַיִם טְרוּטוֹת
צְלָלִים עַל הקִירוֹת.

יָרֵחַ שָׁחֹר
שֶׁמֶשׁ דּוֹם
לַיְלָה אָרֹךְ נוֹפֵל
עַל בֵּיתִי הַגָּדוֹל.

כָּל הַלַּיְלָה
אֲנַחְנוּ עוֹלִים וְיוֹרְדִים קוֹמוֹת
רַק עוֹלִים וְיוֹרְדִים
מַדְרֵגוֹת סְתָרִים
אֶל יָרֵחַ תָּמִים.

יָרֵחַ שָׁחֹר
שֶׁמֶשׁ דּוֹם
לַיְלָה אָרֹךְ נוֹפֵל
עַל בֵּיתִי הַגָּדוֹל.
לַיְלָה מָרוֹר
שֶׁמֶשׁ דּוֹם
לַיְלָה אָרֹךְ נוֹפֵל
עַל בֵּיתִי הַגָּדוֹל.
לַיְלָה אָרֹךְ
כְּבָר אַחֲרֵי חֲצוֹת
וְאֵין תִּקּוּן
כִּי חָלְשָׁה אַרְצִי
וְאֵין וְאֵין מוֹצָא.

לַיְלָה מָרוֹר
שֶׁמֶשׁ דּוֹם
לַיְלָה אָרֹךְ נוֹפֵל
עַל בֵּיתִי הַגָּדוֹל.

זה היה לילה, עם חלום מאד ארוך. מידי פעם התעוררתי  חצי התעוררות וחזרתי לחלום.

ובחלום, חדר המדרגות בבית בו גדלתי ברחוב לויטן 6 רמת אביב. גרתי בקומה 11 מתוך 12, זה היה מעייף כל הלילה לעלות ולרדת אז חזרתי לישון. ובחלום שוב הייתי בחדר המדרגות, שם היתה תנועה ערה של המון אנשים, שעולים ויורדים. והתחושה היתה שזה בלתי נמנע, אין מנוחה.

כל האנשים האלו היו כמוני, אובדי עצות, מותשים, סובלים מהמציאות בישראל, של חוסר יציבות חברתית.

התחושה היתה שמסביב בכל הבתים כולם עולים ויורדים.
מסביב ועוד יותר מסביב.

אין מנוח.

שמעתי את המילים של השיר, כל הלילה. בבוקר לקחתי את העט ורשמתי אותם על הניר שחיכה משמאל למיטה.

ואז ניסיתי לזמזם את זה. בזמר נוגה.

הלב שלי נשאר שם, במילים ובצלילים.

מילים: טלי בן ענת
לחן: טלי בן ענת, ליעד שר, שחר כהן