צִפּוֹר קְטַנָּה

צִפּוֹר קְטַנָּה מְנַקֶּרֶת בָּרֹאשׁ,
מָה לָךְ צִפּוֹר,
מָה לָךְ צִפּוֹר קְטַנָּה
לָמָּה שְׁמוּטוֹת כְּנָפַיִךְ?

רְאִי, רְאִי אֵיךְ
עוֹבְרִים יָמַיִךְ,
אִסְפִי קְטַנְטַנָּה נוֹצוֹתַיךְ,

הַבִּיטִי לְמַעְלָה
אִסְפִי כּוֹכָבִים
לְהָאִיר לֵילוֹתַיךְ.

צִפּוֹר קְטַנָּה אֲבוּדָה
הִשָּׁמְרִי מחוּט הַתַּיִל
וְאִם תִּרְחַק שְׁנָתְךָ בַּחֹשֶׁךְ
זִכְרִי זֶה רַק הַלַיִל.

השיר הזה הגיע אלי עם מוזיקה. אני לא יודעת מאיפה. פתחתי את ידי אליו וכתבתי אותו. הלחן שמור איתי, ברובו…
זהו שיר על רגע חמלה שהיה לי, לדבר כל כך עדין ושברירי שיש ביקום.